לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת-ים (כב' השופט עדי סומך) מיום 11.2.2024 בת"צ 26635-05-23 ולפיה נדחתה בקשת המבקש "לפסול דו"ח החקירה מהתיק והטענות בדבר זיוף פסק דין".
המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הפרה נטענת של הוראות חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק השיויון") – אי פירסום הסדרי נגישות באתר אינטרנט של המשיבה ואי מינוי רכז נגישות.
...
באשר להפרת הפרטיות נקבע בסעיף 23 להחלטה:
"באת כוח המבקש טענה גם להפרה של חוק הגנת הפרטיות לפי סעיף2(9) לחוק הגנת הפרטיות, שבו כתוב כך: "שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה."
וכן טענה בדבר סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות שבו כתוב כך: "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם... או להתנהגותו ברשות היחיד."
אך אין אני מקבל את הטענה כי המשיבה פרסמה את ענייניה הפרטיים של באת כוח המבקש, אלא פירטה בדו"ח פרטים מקצועיים שהועלו בפגישה שבין הצדדים.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים הד
א) השגות על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, יידונו ככלל במסגרת ערעור על פסק דין ולא בשלב הביניים אלא אם כן כתוצאה מהחלטת הביניים ינוהל ההליך באופן שגוי או אם קיימת הצדקה לביקורת מידית של ערכאת הערעור.
יובהר כי בשלב הנוכחי ודאי שאין להטיל דופי בב"כ המבקש אך מדובר בטענה רלבנטית להליך ואין מקום "למוחקה".
לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.
