בקשה לפטור מאגרת בית משפט בתביעה שהועברה לבית משפט מחוזי

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"צ 66919-01-22 מכאייב נ' דן - אס בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט איל באומגרט התובעת/המבקשת הילה מכאייב הנתבעות/המשיבות 1. דן - אס בע"מ 2. דן דיל מרכז יבנה 2020 בע"מ 3. דן דיל סגולה בע"מ החלטה

על תכליתו של סעיף 7 לחוק והדרך 'לבחור' בין שתי בקשות לאישור שעניינן דומה, עמדה כב' השופטת ברון בע"א 7413/21 ‏יעל חפץ נ' Facebook Ireland Limited (נבו 17.5.2.2022) בהאי לישנא: "תכליתו של סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות היא להסדיר את אופן ההיתדיינות במצב דברים שבו הוגשו מספר הליכים ייצוגיים הדומים בעקרם זה לזה. לפי המנגנון שנקבע בסעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כאשר נמצא שקיימת זהות בין שתי בקשות לאישור תובענה כייצוגית, מבחינת עילות התביעה והגדרת הקבוצה, בית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור המאוחרת בזמן רשאי להורות על העברתה לבית המשפט שאליו הוגשה בקשת האישור המוקדמת. בהמשך לכך, וככל שהוחלט על העברת הדיון בבקשת האישור המאוחרת, בית המשפט שאליו הועבר הדיון רשאי לקבוע אם וכיצד יוסיף להתנהל הדיון בהליכים – זאת בהתאם לאפשרויות הנתונות לו בסעיף 7(ב) לחוק, ובכללן איחוד הדיון בבקשות או מחיקה של אחת מהן. בעיניין זה נידרש בית המשפט לשקול את טובת הקבוצה, ובפרט "שענינה של הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הטובה והיעילה ביותר". הפסיקה פירשה את המנגנון שבסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות ככזה שככלל מקנה עדיפות לבקשה לאישור תובענה ייצוגית הראשונה בזמן: "ראשית, הוגן יותר לאשר את ניהול ההליך לתובע אשר חשף ראשון את הפרשה, ואף ייתכן שהשקיע מאמצעים בחקירה ובבירור העילה. בהקשר זה ישנה גם תועלת במניעת העתקות מתוך הבקשה הראשונה שהוגשה. שנית, מדובר בכלל פשוט וקל ליישום. שלישית, כלל זה יוצר יציבות בדמות מצג ברור כלפי תובעים עתידיים אשר יימנעו מהגשת בקשות נוספות לאחר שהחל ההליך, באופן אשר יחסוך זמן שפוטי ויאותת לתובעים עתידיים כי ניסגר השער להגשת בקשות בנוגע לאותה פרשה."..

בעניינינו אף מתקיימים התנאים המיוחדים שיירשמו בהתאם לתקנה 7א(4)(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007, המצדיקים פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

...

לטענת הצדדים – נוכח הבקשה המוקדמת שהוגשה ומהותה, ולאחר דיון בבקשת המחיקה ולאחר עריכת המבקשת בדיקות מתאימות – הגיעו לכלל מסקנה, כי סיכוייה של הבקשה דנן להתקבל קלושים.

נוכח כל האמור לעיל ומשיקולי מדיניות ציבורית לתועלת הקבוצה וציבור הצרכנים – הבקשה המוסכמת נעתרת.

התוצאה היא: בקשת האישור והתביעה הייצוגית נדחים ביחס לתובעת/המבקשת, ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 31705-10-19 בן נעים ואח' נ' תלמ ייחיאל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אלעד פרסקי תובעים 1. יפה בן נעים 2. תבל בן נעים נתבעים 1. תלמי יחיאל מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל התובעים – באמצעות התובעת 1 הנתבעת 1 – באמצעות ב"כ עוה"ד חנן שטיינר הנתבעת 2 – באמצעות ב"כ עוה"ד מיטל פוגל מפרקליטות מחוז י-ם (אזרחי) פסק דין

באותו יום שלחה גב' אמיר מכתב לאגודה בו צוין כי "לגבי מומלצים למגרשים 212,233,237 – על פי הודעתך מומלצים אלו כלל לא שילמו הוצאות פיתוח ועל כן לא ניתן יהיה להקצות להם המגרשים ומגרשים אלו ישווקו במיכרז פומבי בנוסף לחמש המגרשים שהועברו לצוות השיווק לשיווק במיכרז". (נספח כג לתצהיר רמ"י) ביום 9.9.2015 הודיעה האגודה במכתב לתובעים שמאחר שלא שילמו את דמי הפיתוח במועד, מיגרש 237 ישווק במיכרז פומבי (נספח 60 לתצהיר התובעים).

לכתב התביעה צורפה בקשה לפטור מאגרה, ובית המשפט (כב' השופטת ת' בר אשר) דחה את הבקשה.

...

מכל מקום, על רקע האמור באה מעורבות התובעת בהליך זה ובהתנהלות רלוונטית במישורים שונים לרבות בניהול הליכים משפטיים קודמים בין הצדדים.

שנית, איני מקבל כי מה שעמד בין התובעים לבין רכישת הזכויות במגרש היה הקושי שבחתימה על תצהיר המומלץ.

מעל לנדרש, התובעים אינם יכולים להיבנות מטענה זו שכן אף אם ההחלטה התקבלה שלא כדין הרי שכאמור המסקנה היא שאין עסקינן ב"כספים אסורים" וכי לא התשלום להון האגודה (אשר שולם לפני המועד הקובע) ולא ההצהרה על היעדר תשלום "כספים אסורים" הביאו לעצירת קידום ההליך מצד התובעים ומכל מקום ניתן היה לנקוט בצעדים אחרים.

סוף דבר התביעה נדחית.

מן המסמכים שצורפו לבקשה שבפני לא הובהרו הטעמים לחלוף הזמן בתיק זה, אך הלכה למעשה היתנגדותו של המבקש הוגשה במרץ 2022, ובשלב זה התביעה הועברה להמשך דיון בבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

על בסיס נתונים אלו, רשמת בית המשפט המחוזי קיבלה את הבקשה לפטור מאגרה, דחתה את הבקשה לפטור מעירבון, וכן הפחיתה את סכום העירבון כך שזה יעמוד על 3,000 שקלים, להפקדה בשלוש פעימות בסך של 1,000 שקלים כל אחת.

...

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות מכוח תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן זו אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, ונטועה כל כולה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו: רע"א 8778/22 חננאל נ' מאירי (5.3.2023); רע"א 1133/23 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 8 (2.4.2023)).

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לטענת התובע הנתבע הסכים, על דעת עצמו, לקבל את הצעת בית המשפט העליון בע"א 8926/15 שלפיה שיעור של 48.63% מנכס בפרדס חנה יועבר לצבי בהתאם לשווי הנכס בעת הגשת תביעה לפירוק שתוף, בעוד שיתר הזכויות בנכס יתחלקו בין ארבעה יורשים, וביניהם התובע.

אפרט להלן את טעמיי; תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), מורה כדלקמן: "(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

על בית המשפט לבחון גם את סכום התביעה כחלק בלתי נפרד מעילת התביעה (ראו: ת.א (מחוזי חיפה) 9204-07-11 סעד נגד מדינת ישראל (28.12.11)).

...

הואיל ומדובר ברף נמוך מאוד, בשלב זה אין בידי לקבוע שמדובר בתביעת סרק נטולת כל סיכוי, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות.

בנסיבות אלה, אין בידי לקבוע לעת הזו שסכום התביעה ראוי ומידתי.

במכלול השיקולים האמורים, הגעתי לכלל מסקנה שיש להורות על דחיית הבקשה.

יצויין כי מדובר בגילגול שני של התביעה, וכי תביעה זהה, שהגיש המבקש כנגד אותו נתבע ובאותו סכום (ת.א. 37807-11-23), תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שלאחר מכן הועברה לבית המשפט המחוזי מרכז, נמחקה לבקשת התובע ביום 11.2.24 לאחר שלא ניתן לו פטור מתשלום אגרה.

בד בבד עם הגשת התביעה בשנית, הפעם לבית משפט זה, הגיש התובע בשנית בקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

דין הבקשה להידחות.

עיקרם של דברים - לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה כי היא אינה מצביעה על עילת פסלות כלשהי, משלא מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים, המצדיק אובייקטיבית את פסילת בית המשפט לפי הפסיקה.

בהקשר אחרון זה אוסיף, אף שלא הועלתה טענה בדבר פסילה בשל מראית פני הצדק ולו לפנים משורת הדין, כי הפסיקה קבעה לא אחת כי "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת מראית פני הצדק, אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו נטענת טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן, נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה. כאמור, פסילת שופט היא מעשה יוצא דופן והיא מוצדקת רק בנסיבות בהן מוכח חשש ממשי למשוא פנים בעיניו של שופט סביר, ולא כל אימת שעולה חשש סובייקטיבי "ולו למראית עין". מראית פני הצדק אינה אמת המידה לפיה נבחנת בקשת פסלות" [ע"א 6093/08 ש.מ נוה בר בע"מ נ' "עמידר" החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 8 (9.12.2008)] כאמור, הבקשה נדחית.