לפני בקשה שעניינה עתירת המבקש לביטול צו פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה שלו, ולביטול איסור מינהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיפים 48 ו-57ב לפקודת התעבורה התשכ"א.
ביום 21.6.20, ניתנו כנגד המבקש, הבעלים של הרכב, צוים מינהליים כמפורט, למשך 30 יום, על ידי קצין המישטרה.
...
נוכח האמור, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית.
הפגיעה האפשרית במבקש, הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט נ' סולברג בעניין רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12):
"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "
נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, ונוכח נסיבות ביצועה אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר.
לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.
