בקשה לביטול או קיצור פסילה מנהלית בגין תאונת פגע וברח

לשיטת ב"כ המבקש אין בחומר הראיות ראיה שקושרת את המבקש באופן ישיר לפגיעה ברוכב האופניים, ועל כן יש להורות על ביטול הפסילה המנהלית.

מדוח פעולה של השוטר זפגש אוזטורקאן עולה שקבל מידע על תאונת פגע וברח, ברוכב אופניים, במקום התאונה פנה אליו סייר ומסר לו שקיים מידע על הרכב החשוד והחשוד ושהוא בדרך אליו, ולאחר מספר דקות יצר עמו הסייר קשר וכיוון אותו למקום בו נימצאו החשוד ורכבו.

מתיק החקירה עולה חשד לכאורה שביום הארוע, בשעה 20:12, יצא המבקש מהמספרה בכאוכב, פגע בנגרר בעת שיצא מהחניה, המשיך בנסיעה, ניכנס לרחוב שאין בו כניסה, פנה, לכאורה, שמאלה בצומת, שיש בה תמרור עצור, ולא נתן זכות קדימה לרוכב אופניים שהגיע מימינו, פגע בו ועזב את מקום התאונה ללא שהשאיר פרטים וללא שהגיש עזרה.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בתיק החקירה, נוכח קיומן של ראיות לכאורה, למיוחס למבקש, והמסוכנות הגבוהה שניבטת מהמשך נהיגתו, שוכנעתי שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ויש להותיר את החלטת הקצין על כנה.

...

לסיכום, נסיבות המקרה שלפני חמורות.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בתיק החקירה, נוכח קיומן של ראיות לכאורה, למיוחס למבקש, והמסוכנות הגבוהה שניבטת מהמשך נהיגתו, שוכנעתי שאין לפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ויש להותיר את החלטת הקצין על כנה.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

הצוו ניתן בקשר עם תיק ת"ד מס' (מישטרה) 775878/21 שניפתח באת"ן ת"א ביום 31/10/21 בחשד לתאונת דרכים כאשר על פי החשד המבקש נהג ברכבו ברח' תל גיבורים מצפון לדרום ואיבד שליטה על הרכב תוך שסטה ועלה על אי תנועה, עצר אותו בנתיב הנגדי ופגע ברכב אחר.

נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית בתנאי או בלא תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור.

כידוע, עמדת המחוקק כפי שעולה גם מדברי ההסבר לחוק, כפי שמשתקף לא אחת בפסיקת בתי המשפט בעיניין זה, היא כי השיקול המרכזי בבקשות מסוג זה לפסילה מנהלית של הרישיון לאחר תאונה הוא מניע את המסוכנות ושיקול זה גובר גם על הפגיעה בנהג ולעניין זה גם אם נסיבותיו האישיות קשות.

...

לאחר שבחנתי את נסיבות התאונה כפי שעולה מהסרטון, מתמונות שצילם הסייר במקום ואף מעדויות המבקש ונהג הרכב הנפגע, עולה כי התאונה נגרמה בנסיבות בהן רכב המבקש נסע ברחוב תל גיבורים מצפון לדרום ובמרחק מה לאחר הצומת המרומזר שבכיוון נסיעתו, סמוך לבית מספר 11, נראה כי הרכב סוטה ימינה ושמאלה על הכביש כאשר חלקו האחורי של הרכב מחליק.

סיכום והחלטה: לאחר שבחנתי את חומר הראיות אני מוצא כי קיימות ראיות לכאורה ברמה מספקת להגשת כתב אישום וכן התקיים הבסיס להחלטת הקצין.

אשר על כן אני קובע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הקצין המורה על פסילה של רישיון הנהיגה של המבקש למשך 60 יום מיום התאונה ואני דוחה את הבקשה.

רקע- בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של המבקשת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 ימים, לפי ס'48 לפקודת התעבורה .

מעיון בטופס השימוע עולה כי העבירות המיוחסות למבקשת הן היתנהגות ללא זהירות בדרך לפי סעיף 21א לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961, היתנהגות הגורמת נזק לפי ס' 21(ב)(2) ואי מסירת פרטים בתאונת נפגעים לפי ס'144א(3) לפקודת התעבורה .

המבקשת מציינת כי לרכבה ביטוח בתוקף וכי לא היתה לה כל עילה לברוח ממקום הארוע ככל וסברה כי אכן פגעה ברכב.

נקבע כי הפסילה המנהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית בתנאי או בלא תנאי, אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור.

...

באשר לקיומן של ראיות לכאורה- בבש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' אלפרון (פורסם במאגרים) (2003), עמדה כב' השופטת ד' ביניש על מהותו של המבחן לקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" וקבעה: "מהבחינה המשפטית המבחן לקיומן של 'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט – לאחר עיבודן של הראיות, בחינתן בחקירות וקביעת אמינותן ומשקלן – יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי..,. אמנם, במסגרת בחינה זו על השופט לעיין בחומר החקירה כולו, לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם ..., אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גרסת הנאשם, או 'האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גרסתו של הנאשם', אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גרסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מניה וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי ייתן בית-המשפט אמון בגרסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו." במסגרת הודעת המבקשת חזרה וטענה כי היא אינה חלק מהאירוע המתואר.

אשר על כן , אני קובעת כי לא נפל כל פגם בהחלטת הקצין המורה על פסילה של רישיון הנהיגה של המבקשת.

עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

מחומר החקירה בתיק עולה, כי ביום 8.7.22 סמוך לשעה 11:49, נהג המבקש באוטובוס צבורי ברח' סחרוב בראשל"צ ובהגיעו לצומת עם רח' משה לוי פנה ימינה ובמהלך הפניה פגע בהולך רגל, שחצה את הכביש במעבר חציה (להלן :התאונה").

טענות המבקש המבקש טוען לשהוי משום שהתאונה התרחשה ביום 8.7.22 ורק בחלוף 53 ימים בוצע למבקש שימוע.

בע"ח 39227-05-17 קלינמן נ' מדינת ישראל, אמר כבוד הש' ד"ר קובו: "לפיכך, ובהיעדר מחלוקת על אודות סוגיית הראיות לכאורה, השאלה המרכזית שאותה יש לבחון בעיניין פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה, טרם הגשת כתב אישום, היא האם נהיגתו של העורר מסכנת את הציבור, אם לאו. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.5.04); בש"פ 9849/02 בלטנר נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו] (27.11.02)). על מסוכנותו של הנהג ניתן ללמוד משני מקורות מרכזיים: האחד הנו נסיבות התאונה, והשני מתוך עברו התעבורתי של הנהג (ראו בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.06); בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.2.99); בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.11.00)). לעניין זה ניתן לבחון האם מדובר בארוע מקרי או בהתנהגות אופיינית לעורר, והאם הנסיבות מעידות על אופי נהיגתו של העורר (בש"פ 4584/03 חרמון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.6.03)". כמפורט לעיל, התאונה שבנידון, נגרמה, לכאורה, בשל רשלנותו של המבקש, שלא נתן זכות קדימה להולך הרגל במעבר חציה ויש בה כדי להעיד על מסוכנות בהמשך נהיגתו של המבקש.

באשר לטענה בדבר שהוי בעריכת השימוע, הרי שנקבע בפסיקה כי מדובר בשקול אחד מבין השיקולים העומדים בפני בית המשפט בדונו בבקשה מסוג זה, כך למשל נאמר בבש"פ 9437/11 אבו סלוטה נגד מדינת ישראל: "ואולם, עצם קיומו של שהוי כאמור אין בו די לצורך הותרת רישיון הנהיגה בידי הנאשם עד לתום המשפט (ראו, בש"פ 6282/09 תראווה נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 18.8.2009)). עמד על כך השופט א' מצא בעיניין אברג'יל, בציינו כי "כדי שבית המשפט ייענה לבקשת פסילה המוגשת בשיהוי מוטל על התביעה לשכנע את בית המשפט הן בכך שלשיהוי היתה, בנסיבות העניין, הצדקה מיוחדת... והן בכך שמסוכנותו של הנהג במקרה הנתון היא כה גדולה עד שיש בה כדי להכריע את הכף באיזון השיקולים". ובבש"פ 6425/08 אלעיסוי נגד מדינת ישראל: "לכאורה, בנסיבות העניין מתעוררת שאלה בדבר פרשנותו של סעיף 47 לפקודת התעבורה; האם פסילה מינהלית של רישיון נהיגה יכול שתיעשה בתוך שלושה ימים בלבד ממועד ביצוע העבירה, בהתאם להוראות סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה, כטענת העורר, או שמא ניתן לפסול את רישיון הנהיגה גם בשלב מאוחר יותר, מכוח הוראת סעיף 47(ד) לפקודת התעבורה, כטענת המשיבה. כשלעצמי, סבורני כי הן פרשנות לשונית והן פרשנות תכליתית של סעיף 47 לפקודת התעבורה מתיישבות עם הפרשנות שאותה מציעה המשיבה... אשר על כן, משעה שעניינו של העורר נבחן על ידי שתי ערכאות שיפוטיות וקיימות הכרעות שיפוטיות לעניין הפסילה, איני רואה כל נפקות לשאלת מועד הזימון בפני קצין מישטרה. בנוסף, סבורני כי הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי צדקו בקובעם כי קיימת בעיניינו של העורר מסוכנות, המחייבת את פסילת רישיונו". לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

לאור נסיבות התאונה ותוצאותיה, אינני סבורה, כי יש מקום להורות על ביטול הפסילה או קיצורה.

...

" רע"פ 4398/99  עינת הראל נ. מדינת ישראל,  סעיף 7 לפסה"ד. לאור זאת, אני סבורה כאמור, כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין, ואף אם תמצי לומר, כי נפל פגם, הרי שאינו מהותי ואינו פוגע בתקפות החלטתוץ לפיכך אדון להלן, האם יש בטענותיו האחרות של המבקש, כדי לשנות את ההחלטה המנהלית לגופה.

באשר לטענה בדבר שיהוי בעריכת השימוע, הרי שנקבע בפסיקה כי מדובר בשיקול אחד מבין השיקולים העומדים בפני בית המשפט בדונו בבקשה מסוג זה, כך למשל נאמר בבש"פ 9437/11 אבו סלוטה נגד מדינת ישראל: "ואולם, עצם קיומו של שיהוי כאמור אין בו די לצורך הותרת רישיון הנהיגה בידי הנאשם עד לתום המשפט (ראו, בש"פ 6282/09 תראווה נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 18.8.2009)). עמד על כך השופט א' מצא בעניין אברג'יל, בציינו כי "כדי שבית המשפט ייענה לבקשת פסילה המוגשת בשיהוי מוטל על התביעה לשכנע את בית המשפט הן בכך שלשיהוי היתה, בנסיבות העניין, הצדקה מיוחדת... והן בכך שמסוכנותו של הנהג במקרה הנתון היא כה גדולה עד שיש בה כדי להכריע את הכף באיזון השיקולים". ובבש"פ 6425/08 אלעיסוי נגד מדינת ישראל: "לכאורה, בנסיבות העניין מתעוררת שאלה בדבר פרשנותו של סעיף 47 לפקודת התעבורה; האם פסילה מינהלית של רישיון נהיגה יכול שתעשה בתוך שלושה ימים בלבד ממועד ביצוע העבירה, בהתאם להוראות סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה, כטענת העורר, או שמא ניתן לפסול את רישיון הנהיגה גם בשלב מאוחר יותר, מכוח הוראת סעיף 47(ד) לפקודת התעבורה, כטענת המשיבה. כשלעצמי, סבורני כי הן פרשנות לשונית והן פרשנות תכליתית של סעיף 47 לפקודת התעבורה מתיישבות עם הפרשנות שאותה מציעה המשיבה... אשר על כן, משעה שעניינו של העורר נבחן על ידי שתי ערכאות שיפוטיות וקיימות הכרעות שיפוטיות לעניין הפסילה, איני רואה כל נפקות לשאלת מועד הזימון בפני קצין משטרה. בנוסף, סבורני כי הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי צדקו בקובעם כי קיימת בעניינו של העורר מסוכנות, המחייבת את פסילת רישיונו". לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

1293715129371 אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.

עפ"י חומר החקירה, בתאריך 19.12.22 סמוך לשעה 08:03, נהג המבקש ברכב מסוג משא פתוח מנוף קדמי ברח' דוד המלך בנתניה ובהגיעו למעבר חציה, לא נתן זכות קדימה ופגע עם המשאית בהולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חציה (להלן:" התאונה").

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשקול דעתו של קצין המישטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

...

ראיות לכאורה לאחר שבחנתי חומר הראיות בתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, שהמבקש ביצע לכאורה את העבירה המיוחסת לו. בהתאם לכך יש להחלטת קצין המשטרה יסוד לפסול רישיון הנהיגה של המבקש.

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית, ומצאתי כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה והבקשה נדחית.