בקשה לאיחוד דיונים בתיקים מקבילים

יומיים לאחר הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לאיחוד הדיון בהליך זה עם הליך שניפתח בהגשת שטר לבצוע על ידי התובעת בלישכת ההוצאה לפועל (527649-05-20) ועם תביעה קטנה שהגישו הנתבעים 1-2 נגד התובעת (ת"ק 58484-05-20 "התביעה הקטנה").

מובן, כי אין כל הצדקה לנהל שלושה הליכים במקביל, כאשר הסוגיות הנדונות בכל אחד מההליכים נכללות בשאר ההליכים הן בהיבט של הזמן והעלויות והן בשל החשש מהכרעות סותרות.

ככל ותנתן רשות להיתגונן והתיק שהחל בהגשת ההיתנגדות יקבע לבירור בסדר דין מהיר יש מקום לאחד את הדיון בהליכים אלה.

...

על כן אני דוחה את בקשת הנתבעים למחוק את התביעה.

סוף דבר: בהתבסס על ניתוח הדברים כאמור, אני מורה על עיכוב הדיון בהליך זה עד לאחר מתן פסק הדין בתביעה הקטנה ולאחר החלטה בהתנגדות.

מתשובת היורשים לבקשת הרוכשות לאיחוד הדיון, עולה, כי היורשים מצטרפים לטענותיו של מנהל העזבון ולבקשתו לעכב את הדיון בתובענה זו. לטענתם, הכרעה בתובענה בהליך המקביל עשויה לייתר את הדיון בתובענה זו, אשר הוגשה גם כנגדם.

אשר על כן, הדיון בתובענה דנן יאוחד עם הדיון בתיק המקביל.

...

בהחלטה מיום 18.5.2020, התקבלה בקשת מנהל העיזבון לסילוק התביעה שכנגד על הסף וכך נקבע: "הדין עם מנהל העיזבון בטענתו לפיה, נתבע בסדר-דין-מקוצר החפץ להגיש תביעה שכנגד, יבקש היתר להגיש כתב הגנה (שיכול שיהא מוגבל לטענות שהעלה בתצהירו) כדי לאפשר לו בדרך זו להגיש תביעה שכנגד; ואם לא עשה כן, יוכל עדין לבקש רשות לתקן את התצהיר שנהפך כתב הגנה כדי לצרף אליו תביעה שכנגד (בר"ע 64/69 גנון נ' צפריר פ"ד כג (1) 620, 621; ע"א 285/88 העמותה מוסדות קליוולנד והקריה ברעננה ואח' נ' ש.י.ל.ן., אחים נחום – חברה לבנין בע"מ, פ"ד מד (4) )413). בענייננו, לא הוגשה בקשה לתיקון התצהיר ו/או היתר להגיש כתב הגנה, ולפיכך אני מקבלת את הבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף." כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 2.8.2020, הגישו הרוכשות את כתב התביעה בתיק זה, כנגד מנהל העיזבון והיורשים.

הסמכות להורות על איחוד הדיון נקבעה בתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות תשמ"ד"), המורה כדלקמן: "ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו". כיום, בהתאם להוראות המעבר בתקנה 180 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות החדשות"), מוסדרת סמכותו של בית המשפט בתקנה 40(א) לתקנות החדשות הקובעת: "בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות". לאחרונה, קבע כב' השופט עמית ברע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל (17.1.21) לענין איחוד הדיון: "ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה דיונית מובהקת. נקודת המוצא היא כי לערכאה הדיוניות מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך...... ככלל, השיקולים של יעילות דיונית, חסכון במשאבי הצדדים והמערכת ומניעת הכרעות סותרות הם שיקולים כבדי משקל שעל בית המשפט לשים נגד עיניו מקום בו התביעות מעוררות שאלות דומות של משפט ושל עובדה." לאחר שעיינתי בבקשת מנהל העיזבון מחד ובבקשת הרוכשות מאידך, כמו גם בתשובות ובתגובות לבקשות, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לאחד את הדיון ואלה נימוקיי: נתבעים 2-8 אינם צד להליך המקביל.

תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את הליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לידון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו." בת.א. 522020-04-19 ניתנה ביום 22.02.22 החלטה על ידי כב' השופטת בסול לפיה הדיון בתיק מעוכב עד להכרעה בתיק זה. בתאד"מ 27730-02-20 ניתנה ביום 2.08.21 החלטה על ידי כב' השופט הבכיר רמזי חדיד לפיה ההליכים בתיק שבפניו מעוכבים עד להכרעה בתיק זה. משכך הם פני הדברים, ובשים לב לכך שתיק זה מצוי בעיצומו של שלב ההוכחות וקרב לסיומו, איני רואה צורך באיחוד הדיונים, שכן לא קם כל חשש כי יינתנו החלטות סותרות בתיקים המקבילים.

...

משלא מצאתי כי התכליות הקבועות בדין יוגשמו באמצעות איחוד הדיונים בין ההליכים האמורים – העתירה בעניין זה נדחית.

למען הסר ספק – כל יתר טענות המבקשת בבקשתה, נדחות.

סוף דבר לעניין הבקשה והוראות להמשך הדיון הבקשה לעיון מחדש והבקשה לאיחוד התיקים – נדחות.

בישיבת 17.11.2022 (הדיון בתיקים המאוחדים המקבילים, בבקשת פתחי לביטול העיקול שהטילה מררג על החוב הפסוק בפסק הבורר אבני) הבהיר ב"כ מררג כי הבורר, בסע' 206-209 לפסק דינו, קבל את טענת פתחי שהאחרונה שלמה בפועל למררג, ביחס לפרויקט לוד, הן בשיקים למררג, והן בהמחאות זכות סך מיצטבר של 8,529,770 ₪.

...

כרגע - אין מנוס מאומדן.

א. אני מקבל הבקשה חלקית, וקובע כי יוטל עיקול עצמי לטובת פתחי על 3.5 מיליון ₪ מתוך הסכום שחויבה פתחי לשלם למררג בפסק הבורר אבני (פסק הדין שאושר בתיקים המאוחדים 24139-04-22 ו 38431-05-22).

הבקשה נדחית ביחס ליתרת הסכום המשוערך בו חויבה פתחי באותו פסק דין, היינו שלגבי אותה יתרה שלא עוקלה בעיקול עצמי אין מניעה מהמשך מימוש העיקולים שהטילה מררג מכוח תק' 132 לתקנות, בהוצאה לפועל, עד לגובה אותה יתרה.

במסגרת תגובה לבקשה לאיחוד דיון ציינו הנתבעים, כי התובעת כבשה טענותיה במשך 3.5 שנים ודיון הוכחות בתיק המקביל אמור להתקיים בחודש מאי 2023.

...

לאחר שעיינתי בתיק ובהליך המקביל, להלן החלטתי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בזהות בעלי הדין, בשאלות הדומות העומדות לדיון, בהשלכות של הקביעות בתביעה האחת על רעותה, על מנת לייעל את ההליך, לחסוך בזמן שיפוטי יקר ובהוצאות הצדדים, מצאתי כי ראוי לאחד את הדיון בשתי התביעות חלף עיכוב ההליכים בהליך זה. לא נעלמו מעייני טענות הנתבעים לפיהן התביעה בהליך המקביל הוגשה לפני זמן רב וכי דיון הוכחות בתיק קבוע לחודש יוני 2023, ברם אני סבור, כי ראוי לסיים את מכלול ההליכים יחדיו, בייחוד כאשר הכרעה בתיק המקביל לא תסיים את ההליך בתיק זה, שכן ממילא יוותרו מחלוקות שיהיה על הצדדים לנהל בגינם הליך ארוך.