בעקבותיה של ישיבת-היום ולפי המובא, עוד, בכתובים נמצא לי מקום להעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני בפרשה זו. קודם, שאביא את נימוקַי לדבר, אומר כי איני מקל ראש, כל עיקר, בקושי שאליו נקלעה משיבה 1 בשל המיגבלות הקשות אשר הושתו בחודשים האחרונים על ענפי-האומנות, הבידור, המשחק והיצירה וכמו גזרו עליהם כליה.
כל אחד ואחד מן הסיכונים, העלולים להיתממש בהפעלתו של צהרון שכזה בנכס המדובר, עודו מוחשי למדי.
שאלָה, המטה ממשית את הכף לזכותם של המבקשים, היא פשוטה: במה חטאו הללו כי נגזר עליהם להשלים עם אותם סיכונים? המבקשים חיו, הלוא, את חייהם בבית-המגורים השקט שלהם, בציפייה סבירה כי יונחו להם השלווה והפרטיות שאחריהן תר אדם בביתו.
ענין אחרון זה עונה, למצער באורח חלקי, על ענינם של צדדי ג', אותם הורים אשר, מטבען של בקשה לסעד זמני ושל הדחיפות היחסית הכרוכה בבירורה, לא ניתן היה לצרפם כמשיבים לה. אמת, הורים המגלים ימים ספורים קודם לפתיחתו המובטחת של צהרון כי הוא לא יוכל לפעול עלולים למצוא את עצמם נפגעים בעל כורחם.
...
בעקבותיה של ישיבת-היום ולפי המובא, עוד, בכתובים נמצא לי מקום להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני בפרשה זו. קודם, שאביא את נימוקַי לדבר, אומר כי איני מקל ראש, כל עיקר, בקושי שאליו נקלעה משיבה 1 בשל המגבלות הקשות אשר הושתו בחודשים האחרונים על ענפי-האומנות, הבידור, המשחק והיצירה וכמו גזרו עליהם כליה.
במה, שמונח לסמכותו של בית-משפט זה, מסקנתי היא כי מאזן-הנוחות, שאנו תרים אחר תוצאתו בהליכים של עתירות לסעד זמני מן הסוג המבוקש, הוא לזכותם של המבקשים.
לאחר בחינה, מסקנתי היא כי המבקשים לא השתהו.
אשר על כן ומכל המקובץ ניתן בזה צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים או על מי מהם להפעיל או להתיר את הפעלתו בנכס הנדון – הבית שברחוב עמרי מס' 5 בתל אביב-יפו – של צהרון או של כל מסגרת דומה (גן-ילדים, פעוטון וכל כיוצא בכך).
