ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובקשת ביטול פסק הדין

מי שמבקש את ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה, אינו נידרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

...

המקרה שלפני מעלה שאלה נוספת, והיא – איזו נפקות יש לכך שהבקשה לביטול פסק הדין לא נדונה ולא הוכרעה סמוך למועד הגשתה, והאם יש לראות במי שהגיש בקשה לביטול פסק דין, ולא עמד על מתן החלטה בבקשה סמוך לאחר הגשתה, כמי שזנח את בקשתו? כפי שיפורט להלן, מצאתי כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות, וכי מסקנה זו רק מתחזקת לנוכח הימנעות המבקשים מלהגיש בקשה למתן החלטה, משך 10 שנים תמימות.

במובן זה, חולשת הבקשה, כפי שהוגשה בשנת 2013, וזניחת הבקשה על ידי המבקשים לאורך השנים, מביאות כעת למסקנה, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין – נדחית.

הואיל והבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ללא שהובא כל טעם המניח את הדעת לשהוי זה ולמעשה הוגשה כ-6 שנים לאחר שניתן פסה"ד, הרי שפסק הדין שניתן בהיעדר הגנה ביום 11.5.2016 –כנגד הנתבע 1 יבוטל, זאת בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת בסך 5,000 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.

...

עוד נקבע בפסיקה וראה לעניין זה רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן : "אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין... וזאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק דין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין נתנה הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל הדין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכויי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה של אי ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל סיבות המקרה ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה". הפסיקה קבעה עוד כי אף כאשר מתברר כי הגשת כתב ההגנה נבעה מתוך רשלנות מסויימת מצד הנתבע יכול בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין, לצורך בירור המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים וזאת על מנת שלא לשלול מהנתבע את זכות הגישה לערכאות אשר הוכרה בפסיקה כזכות בעלת מימד חוקתי.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפניי במסגרתו העלו ב"כ הצדדים טענות שונות, הן ביחס למסכת העובדתית ולנסיבות מגוריו של הנתבע בנכס, וכן ביחס לסוגיות המשפטיות המתעוררות בענייננו והמצריכות הכרעה, על רקע הטענות העובדתיות שצריכות אף הן להתברר לאשורן על מנת לבחון האם קיימת לנתבע זכות חוקית להתגורר בנכס בטענה שהינו דייר מוגן, בהתאם להוראות סעיפים 20 ו-27 לחוק הגנת הדייר או בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, הרי שסבורני טענותיו אלו של הנתבע אשר הועלו במסגרת הבקשה לביטול פסה"ד, מהוות טענות הגנה, לכאוריות, הראויות להישמע.

סבורני כי ככל שלא יבוטל פסה"ד ולא יתבררו טענות הנתבעים לגופן, תהא הפגיעה בנתבע בלתי מידתית ובלתי סבירה.

בין היתר, הבאתי בחשבון את סכום התביעה ומהותה, ההתנהלות הדיונית של הצדדים לרבות גישתן העניינית של התובעות בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה כנגד הנתבע.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים וסיכומיהם, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה, משום שהתובעות לא הצליחו להוכיח, כי הנתבע הוא זה שהיה הנהג ברכב הסיטרואן ביום התאונה.

התוצאה: התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעות, ביחד ולחוד, בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישאו בהפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

(להלן- "פסק הדין") ביום 20.10.16, הגישה התובעת באמצעות ב"כ בתיק זה - עו"ד ורד שדות, "הודעה על ייצוג ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה". (להלן- "בקשה לביטול פסק דין") ביום 26.10.16, בית הדין דחה את הבקשה ונימק את החלטתו כך; "הבקשה נדחית. המדובר בהסכמה אליה הגיעו באי כוח הצדדים, ואשר קבלה תוקף של פסק דין, וזאת בדיון שהתקיים ביום 18.9.16.

...

(להלן- "פסק הדין") ביום 20.10.16, הגישה התובעת באמצעות ב"כ בתיק זה - עו"ד ורד שדות, "הודעה על ייצוג ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה". (להלן- "בקשה לביטול פסק דין") ביום 26.10.16, בית הדין דחה את הבקשה ונימק את החלטתו כך; "הבקשה נדחית. המדובר בהסכמה אליה הגיעו באי כוח הצדדים, ואשר קבלה תוקף של פסק דין, וזאת בדיון שהתקיים ביום 18.9.16.

בנוסף לאמור עד כה, מצאנו גם כי סיכויי התביעה גם כן אינו מקים טעם מיוחד.

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית- משלא מצאנו טעם כבד משקל אשר בעטיו ניתן לבטל את הסכם הפשרה בשל פגמים בכריתתו.

התביעה נדחית- התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. וזאת תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ראה דברים שנקבע שם: "...עינינו הרואות, כי ההחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, אם לאו, מסורה, על-פי התקנה, באופן מפורש, לשיקול דעת בית המשפט; התקנה אינה מטילה חובה לעשות כן. ודוק: אף אם צודק נתניהו בטענתו, שלפיה ברוב המקרים הנטייה היא לאפשר את ביטול פסק הדין, תוך פסיקת הוצאות – ואכן, "בפסיקה ניכרת מגמה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה" (ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקה 12 [פורסם בנבו] (27.11.2014); (להלן: עניין אהרון)) – אין בכך כדי ללמד כי כך נפסק בכל המקרים.

...

מכל האמור לעיל, ובאיזון האינטרסים בין הצדדים, סבורתני כי יש לבטל את פסק הדין.

התיק נקבע לתז"פ ליום 1/1/24 למעקב אחר הגשת כל האמור לעיל.

המזכירות תמציא החלטתי זו לידי הצדדים ותשלח זימונים בהתאם.