אכיפת פסק בוררות בעניין שליטה בעמותה

פסק 2014 כלל גם סעד אופראטיבי המורה על עריכת היתחשבנות חודשית באשר להוצאותיה והכנסותיה של עמותת מסורת התורה בני ברק (להלן- העמותה) שהוקמה ע"י הרב מרקוביץ , וחיובה של הישיבה לשאת בגרעון, ככל שיהא כזה, שאם לא ישולם על ידה - יהפוך לחיוב כספי ע"ס 480,000 ₪ מדי חודש בחודשו.

השנים נקפו, הפילוג היתעצם, העויינות גברה והפכה לשדה קרב של ממש, מלחמת אחים, כאשר מצד אחד ניצב "מחנה השונאים"- בית כהנמן, ומן העבר האחר "מחנה המחבלים"- בית מרקוביץ, המתקוטטים בימים אלו גם על השליטה בחלקים כאלו ואחרים של הישיבה, אזור הלימוד, התפילה, האכילה ועוד.

גם המצב הקיים, שגם בתי המשפט התייחסו אליו כאל מצב נתון, לפיו קיימות בישיבה שתי ישיבות ועמותה מתחרה פועלת בקרביה של עמותה קיימת - טעון בירור יסודי, ביחוד עת בפסק בוררות 2000 הורו הבוררים על סגירת עמותת "צור התורה" שניפתחה ע"י מרקוביץ, עת תחתיה ייסד מרקוביץ בשנת 2007 את עמותת מסורת התורה, ואין לכך כל קשר עם המוסכמה לפיה יש להעניק לכל תלמידי הישיבה, אלו שבאים בשעריה בכוונה ללמוד תורה ולציית לכלליה, את אותן הזכויות.

ובאשר להליך העקרי: בתגובתם טענו מרקוביץ, כאמור, כי האב"ד צימבליסט כלל לא התפטר; כי אם אכן התפטר "יש לאפשר לו לסגת מהתפטרותו ולחלופין להורות לו לשוב ולדון בהליך הבוררות... ואפילו מסרב כיום לשוב ולדון בבוררות... יש לכוף על הרב צימבליסט לשוב ולדון בבוררות", אלא שהודעת האב"ד צימבליסט טרפה את הכללים, משהודיע לבית המשפט כי "לא אוכל להמשיך לידון בבוררות שלפנינו" וזאת "בעיקר עקב היתנהלותו של ב"כ הרב כהנמן"[עיון בפרוטוקולים המתעדים את דיוני הבוררות מעלה שאין הכוונה לפרקליטים המלומדים שהופיעו לפני בדיון] וגם "לאור מצבי הבריאותי". אין לתמוה איפוא כי במהלך הדיון בלפני הודיע ב"כ מרקוביץ כי "לא נכפה על הרב צימבליסט לשמש כבורר". יתרה מכך, הושגה הסכמה כוללת למנות, תחת בורר חליף לאב"ד בבוררות זבל"א, בורר חליף דן יחיד שיהא שופט בדימוס ולו, כבקשת מרקוביץ, "זיקה כלשהיא לדין תורה". סוף דבר בית המשפט מודה לרב הגאון האב"ד גדליה צימבליסט על פעילותו כבורר במהלך כל השנים שנעשתה במסירות ובהתנדבות, משחרר אותו מתפקידו, ומאחל לו בריאות טובה.

...

הנה כי כן, אין בטענות מרקוביץ כדי להתגבר על זכותם של כהנמן לשמר את המצב שהיה קיים באוהל קדושים מזה 15 שנים עד לפלישה הכוחנית שנעשתה ע"י מחנה מרקוביץ ערב הגשת הבקשה, ומשכך אני מורה כי הצו הארעי שניתן ע"י כבוד השופטת סרוסי ביום 25.08.21 יהפוך לצו זמני המונע מאנשי מרקוביץ והמזוהים עמם להיכנס לבניין אוהל קדושים, אף אוסר עליהם "לשוב ולהפריע לאנשי ישיבת פוניבז' לעשות שימוש בלעדי כראות עיניהם באוהל קדושים, לרבות במהלך תפילות השבת והחגים". למותר לציין כי הפועל היוצא של מתן הצווים לעיל מתבטא בדחיית בקשת מרקוביץ, שגם לפי שיטתם אינה אלא בבואת תשובתם, שנדחתה, לבקשת כהנמן.

ובאשר להליך העיקרי: בתגובתם טענו מרקוביץ, כאמור, כי האב"ד צימבליסט כלל לא התפטר; כי אם אכן התפטר "יש לאפשר לו לסגת מהתפטרותו ולחלופין להורות לו לשוב ולדון בהליך הבוררות... ואפילו מסרב כיום לשוב ולדון בבוררות... יש לכוף על הרב צימבליסט לשוב ולדון בבוררות", אלא שהודעת האב"ד צימבליסט טרפה את הכללים, משהודיע לבית המשפט כי "לא אוכל להמשיך לדון בבוררות שלפנינו" וזאת "בעיקר עקב התנהלותו של ב"כ הרב כהנמן"[עיון בפרוטוקולים המתעדים את דיוני הבוררות מעלה שאין הכוונה לפרקליטים המלומדים שהופיעו לפני בדיון] וגם "לאור מצבי הבריאותי". אין לתמוה אפוא כי במהלך הדיון בלפני הודיע ב"כ מרקוביץ כי "לא נכפה על הרב צימבליסט לשמש כבורר". יתרה מכך, הושגה הסכמה כוללת למנות, תחת בורר חליף לאב"ד בבוררות זבל"א, בורר חליף דן יחיד שיהא שופט בדימוס ולו, כבקשת מרקוביץ, "זיקה כלשהי לדין תורה". סוף דבר בית המשפט מודה לרב הגאון האב"ד גדליה צימבליסט על פעילותו כבורר במהלך כל השנים שנעשתה במסירות ובהתנדבות, משחרר אותו מתפקידו, ומאחל לו בריאות טובה.

בנוסף לצווים המפורטים בסעיף 14 לעיל, אני ממנה כבורר דן יחיד בבוררות ההמשך שבין המבקשים לבין המשיבים, את השופט בדימוס דוד חשין, מהמשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, ויצמן 2, תל-אביב-יפו, טלפון 03-7509555, שאני מאמינה שיטול את המושכות לידיו, ויוביל את עגלת הבוררות בביטחון וביעילות אל חוף מבטחים.

על פי הרשום בזכרון הדברים, הרב בן דוד הוא "מחזיק ומייצג את הנכס... מצהיר כי כל השטחים הנמצאים בשליטתם במקום שייכים לבית הכנסת הנ"ל כולל שטחים נספחים שבזכויות העמותה – למרות שאינם בשימוש העמותה... מעוניין להעביר/למכור את הנכס ובילבד שיתקיים שם מניין ספרדי... מצהיר כי במקום חברי העמותה המחזיקים בבעלות במקום ובשליטת עמותת אור האמת." עוד נרשם בזכרון הדברים שהרב אפין "מעוניין לרכוש את הנכס בשלמותו... יודע כי עליו להעביר את חברי העמותה ובאמצעות כך לרכוש את המבנה – קרי את העמותה המחזיקה את הנכס." בהמשך, סוכם שתמורת המכירה תהיה 1,950,000 $, על פי תנאי התשלום שסוכמו שם. ככל הנראה אין מחלוקת שהרב בן דוד חתם על ההסכם בשם העמותה.

בהמשך, וכאשר ניתנה החלטה המורה על אכיפת זכרון הדברים, הוא לא ביקש לבטל את ההחלטה בטענות שהוא מעלה היום, דהיינו שהיא נוגדת את תקנת הציבור, או שהעניין כלל אינו כשר להתברר בבוררות.

ראשית, פסק הבוררים הורה להעביר את הבעלות בנכס, ולא את החזקה בו. שנית, על פי פסק הבוררות בעיניין ישועות יוסף, הנכס אותו הקצתה העיריה לעמותה א' יועבר לידי עמותה ב'.

...

בנסיבות אלה, בהחלט ייתכן שישנו טעם לפגם בהסכם שעשה אפין עם העמותה לרכישת "זכויותיה". על כן, ייתכן שאילו היו הבוררים מגיעים למסקנה שלרב אפין יש זכות להמשיך ולהחזיק בנכס שהוקצה לעמותה, הייתה ההחלטה נוגדת את תקנת הציבור.

לסיכום הרב אפין מבקש לבטל את פסק הבוררים מיום 4.11.20, המורה לו לפנות את הנכס השייך לעיריית ירושלים, אף שאין בפיו טענה לזכות כלשהי בנכס.

אשר על כן, אני מאשרת את פסק הבוררים.

עוד נטען, בנוגע לטענה שפסק הבורר מהוה מיצוי עילה, שהנה הרחבת חזית, העניינים שאינם חילוקי דיעות כספיים אינם חלק מהבוררות.

בבוררות, תבעה המבקשת את המשיבה לאכיפת ההסכם ולא לביטולו, כי סעיף 10 להסכם תשס"ד שולל במפורש ביטול ההסכם ושינוי זכויות המשיבה במקרקעין: "עמותת קריית חינוך לא תוכל לשנות בכל דרך שהיא את הזכויות שנקבעו בהסכם זה בנכסים אשר בידי הישיבה התיכונית, מר"ץ, שערי ו/או תושבי נחלת אביחי". בכך מתאיינת התביעה לביטול ההסכם ושינוי זכויות המשיבה, שטענתה הכספית מוצתה בבוררות, והמשיבה קיימה את פסק הבורר.

לטענתה, ביטול ההסכם אינו אפשרי, ומשמעותו השבת המצב לקדמותו, והשליטה בעמותת קריית חינוך למשיבה.

...

עוד נקבע בהסדר "חדר הנרות יהיה בשליטה וניהול של ועדת החמישה. כספי הקופות בחדר הנרות ישמשו לתפעול האתר ופיתוחו. ועדת החמישה תיקבע כיצד יחולקו כספי הקופות בחדר הנרות. ייקבע נוהל בדבר השמוש בכספים שינוהלו בשקיפות". גם כאן, נקבע מפורשות בפסק הדין שנתן תוקף להסדר, שחדר הנרות יהיה בשליטה וניהול של ועדת החמישה וכספי התרומות ישמשו לתפעול האתר ופיתוחו.

התובעת הגישה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בנוגע לחדר הנרות, בג"צ 2477/20 עמותת ישיבת התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א שליד הקדשות הספרדים בצפת ובמירון נגד ועדת החמישה, פורסם ביום 24/11/20, למען הסדר הטוב, יובא פסק דין כלשונו: "לאחר דין ודברים ובעקבות הערות בית המשפט הוסכם כי העתירה תימחק בכפוף להבהרות כדלהלן:

דיון והכרעה התובעת פירטה בסיכומים, את האדנים המבססים את עמדתה, שהודעת הפינוי נעדרת כל תוקף ולכן בטלה, ולועדת החמישה אין סמכות להשתלט על חדר הנרות של התובעת ולהורות על סילוקה משם, ואלו הם; החלטת ועדת החמישה התקבלה באופן פסול ומנוגד לפסק הדין בבג"צ 48/14 שקבע כי התובעת תוכל למצות הליכים לפני ועדת החמישה ונמנע מהתובעת הזכות לטעון באופן סדור את טענותיה; בנסיבות בהן רק התובעת נידרשת לפנות את חדר הנרות, כשבמתחם הרשב"י פועלים לפחות שני חדרי נרות נוספים, שועדת החמישה אינה נוקטת כנגדם בפעולות אכיפה ולא נוקפת כנגדם אצבע מפלה את התובעת ומצביעה על שיקולים זרים של לפחות שני חברים בועדת החמישה; החלטת הפינוי שקבלה וועדת החמישה חסרת תוקף משלא התקבלה על ידי הרוב הדרוש; תנאי בסיסי שעל וועדת החמישה לעמוד בו הוא קביעת נוהל בדבר השמוש בכספי התרומות שינוהלו בשקיפות.

באשר לפסק הבורר בצרי, החלטת הבורר הרב עזרא בצרי מיום ט' שבט תשמ"ז (8/2/87), שהמדינה וההקדש הספרדי היו צד לו. אין בדבר כדי לסייע לתובעת.

...

איני מקבלת את טענת התובעת, שבהעדר נוהל לשימוש בכספי התרומות, לא ניתן להורות על פינויה.

לסיכום, איני מוצאת שנפל פגם בהודעת הפינוי.

לסיום, בהינתן האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

זאת משום היותן של הנתבעות 1-3 תחת שליטה של אדם אחד – מר ארגוב, ופעילותה של קבוצת חדרי המיטות לרוקן את הנתבעות 1-3 מנכסיהן ופעילותן.

] [29: בג"ץ 5666/03 עמותת קו לעובד נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, סב(3) 264 (2007) (להלן – בגצ גבעת זאב).

] זאת יאמר, כמו בעיניין שאלת הפורום הנאות, גם שאלת אכיפת תניית בררת הדין מושפעת מפרישתן של נורמות מתחום משפט העבודה על הסוגיה שבמחלוקת: "לדעתי אין זה שנוי במחלוקת שיש לאבחן, מבחינת המשפט הבנלאומי (הכוונה ל'משפט הבנלאומי הפרטי'), בין נורמות שבמשפט העבודה, אשר להן אופי פרטי, לבין נורמות שמקורן במשפט הפומבי".[footnoteRef:30] [30: תבע (ארצי) מב/2-13 נורדן שירותי נפט בע"מ נ' ויליאם מורי , יג (1) 368.

עיכוב הליכים והפנייתו של הדיון לבוררות זרה הוסדרה הן בהוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 והן באמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ (1958)The) Convention on the Recognition and Enforcement of Foreign Arbitral Awards, 1958) שתחולתה הוכרה בפסקי דין רבים.

...

בחינת הפורום הטבעי וציפייתם הסבירה של הצדדים תומכות במסקנה זו. גם ברמה הפרקטית, יש קושי רב לחייב ולדון את הנתבעות, בכל הנוגע לרכיב הפרשי המענק, בישראל.

אשר לדעתנו, לאור הכלל שאין לסלק תביעה על הסף אלא במקרים חריגים, איננו סבורים שיש מקום להיעתר לבקשת הנתבעות בעניין זה בשלב זה של ההליך.

סוף דבר דין בקשת הסילוק להידחות.