אישור העדר תביעות כתנאי לביטוח שמאפשר כיסוי ביטוחי

מבוא תביעה כספית בסך של 692,890 ₪ בשל ביטול פוליסות ביטוח ותעודות ביטוח חובה ל-31 רכבים של התובעת ששמשו אותה להשכרה, והנזקים הכספיים שנגרמו בשל כך. עקרי טענות הצדדים התובעת טענה בכתב התביעה, בעקרי הדברים, כי עסקה בהשכרת רכבים וביטחה 31 רכבים שהיו בבעלותה אצל הנתבעת; הנתבעת ביטלה את פוליסות הביטוח שהוצאו לרכבים ללא מתן התראה מראש; בספטמבר 2015 הגיע נציג של הנתבעת למשרדי התובעת והודיע על ביטול פוליסות הביטוח לרכבים מסיבה מהותית שלא הייתה ידועה לתובעת; התובעת לא הסתירה מהנתבעת את תחום עיסוקה, ולא הפרה את תנאי ההיתקשרות; בשל ביטול פוליסות הביטוח התובעת לא פעלה כלל במשך כארבעה חודשים ונגרמו לה נזקים בשל אי השכרת הרכבים ותשלום לעובדים; לתובעת נגרמו נזקים כספיים בסך של 98,890 ₪ בגין ביטול פוליסות הביטוח ל-31 רכבים, בסך של 434,000 ₪ בגין אי השכרת 31 רכבים במשך ארבעה חודשים, ובסך של 100,000 ₪ בגין תשלום לחמישה עובדים במשך ארבעה חודשים.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בעקרי הדברים, שלא ידעה בעת העמדת הכסוי הבטוחי לרכבים שהם משמשים להשכרה; הנתבעת אינה מבטחת רכבים להשכרה לפי נהליה; הנתבעת הודיעה לתובעת על ביטול פוליסות הביטוח מיד כשנודע לה שהרכבים משמשים להשכרה; סוכן הביטוח הסביר למנהל התובעת על ביטול פוליסות הביטוח; הסוכן הבהיר לתובעת שעליה להחזיר לנתבעת את תעודות החובה שאינן מיועדות לשימוש של רכבי ההשכרה על מנת שהנתבעת תבטל את הפוליסות כנדרש ותחזיר את הפרמיות, אלא שהדבר לא נעשה; לפי בקשתו של מנהל התובעת הסוכן העביר אליה אישור של העידר תביעות על מנת לאפשר לה לפנות לחברת ביטוח אחרת לביטוח של הרכבים; מספר הרכבים שבוטחו אינו עומד על 31 רכבים; יש מקום לקזז את סכומי הפרמיות שהתובעת לא שילמה במשך ארבעה חודשים; הוכחשו עילת התביעה והסעדים.

...

התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהיר עדותו של מנהלה שהטעם שעמד ביסוד החלטת הנתבעת לבטל את פוליסות הביטוח לא נמסר לה, אלא שאין בידי לקבל הטענה.

התובעת טענה שיש לפסוק לה פיצוי בסך של 98,890 ₪ בגין ביטול פוליסות הביטוח (3,190 ₪ כפול 31 פוליסות ביטוח), אלא שאין בידי לקבל את הטענה.

התובעת טענה שיש לפסוק פיצוי בסך של 100,000 ₪ בשל תשלומים לעובדים במשך 4 חודשים (5 עובדים לפי שכר של 5,000 ₪ למשך 4 חודשים), אך אין בידי לקבל את הטענה.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

התובע הבהיר כי אין לו אישור העידר תביעות משום שעד אותה העת היה התובע מבוטח בביטוח חובה בלבד.

הנתבעת 2 היא סוכנות ביטוח ולא חברת ביטוח ולכן הצעות המחיר שהיא מקבלת מחברת הביטוח כפופות לאימות הצהרות התובע ולאישור התנאים ע"י חברת הביטוח.

התובע לא הציג עבר בטוחי ולכן היה קושי למצוא כסוי בטוחי עבורו.

מאחר שמדובר בהטבה שהנתבעות עצמן העניקו לתובע, ולא בהטבה שניתנה ע"י גורם שלישי, אין היגיון של ממש בטענת התובע כי הנתבעות סירבו לאפשר לתובע לממש את ההטבה – שהן עצמן העניקו לו. התובע לא סיפק הסבר הגיוני לסרוב זה. דומה כי התובע מרבה לשער השערות מבלי שהוא טורח לבסס אותן.

...

לא שוכנעתי כי התובע הרים נטל זה. עילת התביעה למעשה מבוססת כולה על טענת התובע כי הנתבעות או מי מהן סירבו לממש את ההטבה בסך 750 ₪ שהובטחה לתובע.

בבואי להכריע איזו מהגרסאות לקבל, אני סבור כי יש לקבל את גרסת הנתבעות.

אשר על כן התביעה נדחית.

לעניין מיסמך העידר תביעות שצורף לכתב התביעה ואשר ממנו עולה כי עברו של התובע הנו "נקי", נטען כי מדובר במסמך מזויף אשר נערך מתוך כוונת מירמה בכדי לאפשר היתקשרות חוזית בין התובע לבין חברת הביטוח, הכשרה, וכדי לרכוש כסוי בטוחי לרכב התובע, ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

ולגופם של הדברים; הסתרת מידע מהותי הכשרה טענה כי התובע הסתיר ממנה מידע מהותי הנוגע לעברו הבטוחי של הרכב ולארוע הצתה קודם, על מנת להשיג כסוי בטוחי בתנאים שאינם משקפים את הסיכון הנובע ממנו.

יש להניח כי מי שבחר לזייף את האישור, או "לערוך" אותו באופן שאינו משקף את המציאות, עשה כן כדי להשיג כסוי בטוחי לרכב ולא הסתכן כדי להשיג הנחה (זעומה) של העדר תביעות, הכל מתוך מודעות לקושי האמתי ברכישת ביטוח מקיף לרכב.

...

נוכח האמור, וחרף התנהלותה של אקמן, אני דוחה את התביעה גם נגדה.

מכאן, אני מורה על דחיית התביעה נגד שתי הנתבעות וכפועל יוצא מכך על דחיית ההודעה לצד שלישי שנשלחה ע"י כל אחת מהנתבעות.

סוף דבר – אני מורה על דחיית התביעה נגד שתי הנתבעות ועל דחיית שתי ההודעות לצד ג'.

כן ציינה כי המצאת אישור העידר תביעות הוא בהתאם לתנאים הכלליים של הפוליסה ובהתאם להוראות של המפקח על הביטוח ומשכך, כל עוד לא הומצא אישור שכזה, על הנתבעת לשלם את התוספת.

כן קבעתי לחילופין שהמבקשת יכולה להמציא הצהרה מצד המיגרש כי רכישה ממגרש מכוניות אינה מאפשרת לקבל עבר בטוחי.

(א)        בתום 11 חודשים מתחילת תקופת הביטוח – בביטוח לשנה אחת, או בתום תקופת הביטוח – בביטוח לתקופה הקצרה משנה, ישלח המבטח למבוטח דוח תביעות שבו יצוין אם המבוטח הגיש, עד למועד האמור, תביעה או תביעות לכל שנת ביטוח; בדוח התביעות יצוין פירוט של כל מקרה ביטוח שבשלו הוגשה תביעה כאמור, לרבות מספר הרכב המבוטח, מועד מקרה הביטוח, הסכום ששולם, סוג הכסוי, סוג התביעה (נזק עצמי או צד שלישי), האם היתקבל אצל המבטח פיצוי או שיפוי מצד שלישי בשל התביעה, ואת שיעור או סכום ירידת הערך שנקבע, בתקופה של שלוש השנים שקדמו למועד הדוח או בתקופה שבה היה המבוטח מבוטח אצלו, לפי התקופה הקצרה ביניהם.

...

בהחלטתי עם תום הדיון קבעתי כי "טענת ההגנה של המבקשת מתחלקת לשתיים: האחת, שאין ברשותה לספק מסמך של היעדר תביעות הואיל והיא קנתה ממגרש והרכב לא נקנה מידיים פרטיות. הביטוח מנובמבר 2016 והרכב נרכש בשנת 2016. על כן, אני מורה למבקשת לספק עד תאריך ה-8.7.2019 את הסכם הרכישה ממגרש המכוניות – תאריך הרכישה והפרטים אודות עבור הביטוחי של הרכב (אישור היעדר תביעות) שתבקש מהמגרש", וכן מי החברה שביטחה את הרכב באמצעות המגרש 3 שנים לפני חודש נובמבר 2016 מששנת הייצור היא משנת 2013.

יוצא אפוא, שהמשיבה לא שללה את קו ההגנה של המבקשת אלא טענה כי אין לכך כל נפקות מקום בו הסכימה במסגרת שיחת מכירת הפוליסה מושא התובענה.

בהתאם לפסיקה זו, יש לבחון האם ההגנה שהציגה המבקשת היא "הגנת בדים" שאז דין ההתנגדות להידחות, או שמא האם ההגנה שהציגה המבקשת היא "אפשרית, ולו בדוחק" – שאז יש להיעתר לבקשת רשות להגן, "כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

תא"מ 75305-12-19 עוסק בשאלת הכסוי הבטוחי או האחריות לכסוי הבטוחי לתובע בתיק זה, כאשר שני התיקים האחרים עוסקים בתביעות נזיקיות בגין תאונה שנגרמה על ידי רכב התובע לרכבי התובעות בשני תיקים אלה.

עוד נטען כי סוכם על ידי הצדדים שהמוכר ימשיך לבטח את הרכב שבוע ימים נוסף עד שיתאפשר לתובע לבטחו בעצמו.

עילת ביטול הפוליסה על ידי כלל הייתה "אי המצאת אישור העידר תביעות", מקום בו התובע מבוטח אצל כלל משך שנים ועל כן יכולה היתה כלל להנפיק את אישור העידר תביעות המבוקש ללא כל קושי.

לטענת הנתבעת היתנהגותו של התובע הינה חסרת תום לב וחסרת אחריות עת היתנער מחובתו הבסיסית כמבוטח, לא עמד בתנאי הביטוח ואף לא שיתף פעולה עם הנתבעת, לא ענה לשיחותיה ואף לא טרח ליצור קשר בחזרה עימה.

...

בשונה מעדותו, אני קובעת כממצא עובדתי כי הדברים הובאו לראשונה בפניו בשיחה מחודש אפריל 2019, וכי מקור אמצעי התשלום בו נעשה שימוש הוא הודעת התובע.

גם בעניין שיחות הטלפון שנוהלו בין הצדדים, אני קובעת כממצא עובדתי כי חלקן הגדול בוצע מהטלפון הנייד הפרטי של נציגת הנתבעת משהתובע לא ענה לשיחות ממשרדי הנתבעת, וזאת בהתאם לעדותה אשר לא נסתרה על ידי התובע ונתמכה בחומר הראיות (פלט השיחות).

סוף דבר אני דוחה את התביעה במלואה.