רקע והשתלשלות העניינים:
עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
עוד הוריתי על קבלת ההודעה כנגד הצדדים השלישיים 1 ו-2 כמפורט להלן:
"עיינתי באישורי מסירה שהוגשו לעיוני לפיהם קיבלו הצדדים השלישיים 1 ו- 2 הודעות על קיומם של דיונים ולא טרחו הם להתייצב לדיונים אלה. לפיכך, ניתן בזאת פסק דין ולפיו ישפו הצדדים השלישיים 1 ו- 2 את הנתבעת 2 – קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בגין כל סכום שישולם על ידי קרנית לתובע ולמטיביו על פי פסק דיני שיינתן, אם יינתן, וזאת תוך 30 יום מיום התשלום, בתוספת שכר טירחת עורך דין והוצאות משפט לפי פירוט שיומצא" (להלן: "פסק הדין").
בין היתר נקבע בהסכם הפשרה כי לאור האמור בפסק הדין מיום 24.01.2022, על המבקש והנתבע 1 לשלם לקרנית את הסך של 865,333 ₪ (ששולם לתובע בהתאם להסכם הפשרה).
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואלה נימוקיי:
המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בבקשה לביטול פסק דין קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, המבקש לבטל פסק דין או החלטה שניתנו נגדו על-פי צד אחד, נדרש להגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שזה הומצא לו.
כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנן שתי עילות המאפשרות ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק – מקרים שבהם נפל פגם בפסק הדין היורד לשורשו של ההליך, אשר מצדיק ביטולו ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו, כמו למשל כאשר לא בוצעה המצאה כדין (רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.04.2019) (להלן: "עניין איברהים")); והעילה השנייה היא ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט שמתקיימת בנסיבות בהן מוצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן כדין.
מכאן מתבקשת המסקנה כי המבקש לא הביא סיכויי הגנה המפריכים את הראיות לכאורה הנ"ל ובמקרה זה נסיבות העניין וסיכויי ההגנה אינם מצדיקים היעתרות לבקשתו לביטול פסק הדין.
לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.