אישור הסכם פשרה בתביעת נזקי גוף בתאונת דרכים

בהמשך, עתר המשיב לתיקון כתב תביעתו, כך שתהיה בעילות חילופיות, מחד בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) כנגד הנתבע, או עילה נזיקית כלפי המבקשת בטענה, כי היא זו שהייתה אחראית על הטרקטור והשמוש בו במועד הארוע.

מחד, התבקש בית המשפט להורות על מחיקת התובענה כנגד המבקשת; מאידך, התבקש בית המשפט לאשר הסכם פשרה עם הנתבע.

בעיניינו מדובר על תובענה לפצוי בגין נזק גוף (וכלפי המבקשת בעילה נזיקית שאינה לפי חוק הפיצויים), כאשר סכום התובענה אינו מוגדר מראש.

...

על כן, אני מקבלת את הבקשה.

המשיב ישלם למבקשת סכום של 5,850 ₪.

בנוסף, ישלם המשיב למבקשת הוצאות בגין בקשתה זו בסכום של 500 ₪.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת ענייננו בתביעה עקב ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שארעה ביום 12.7.2016.

כפי שעולה מהסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, הנתבעת 1 (להלן גם: הנתבעת או קרנית), שילמה לתובע סכום כולל בסך של 678,222 ₪ (כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד).

אלא שהבקשה העיקרית בסעיף זה היא למתן היתר לפיצול סעדים ורק לחלופין התבקש סעד הצהרתי מעין זה. בנסיבות ובפרט כאשר ייתכן שתביעות נוספות יעלו על גדר הסמכות של בית משפט זה, אני סבור שהפתרון המתאים הוא היתר לפיצול סעדים כפי שהתבקש וכאשר יתר הצדדים אינם מתנגדים לכך.

...

בהמשך לכך אני קובע שזו התוצאה גם במישור הודעת צד הד' שהגיש הנתבע (נהג הרכב) נגד מקבל ההודעה (בעל הרכב), שכן החלוקה נובעת ממילא מקביעת האשם היחסי נגד כל אחד מהם.

לסיכום, ההודעה לצד שלישי שהגישה הנתבעת קרנית מתקבלת ועל מקבלי ההודעה (הנתבע 2 ומקבל ההודעה 2 בורקאן), לשלם לקרנית סכום של 760,154 ₪ (חיוב "יחד ולחוד").

באשר לחלוקה הפנימית בין השניים, אני קובע כי מקבל ההודעה 2 יישא ב-75% מהסכום והנתבע 2 ב-25%.

רקע והשתלשלות העניינים: עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

עוד הוריתי על קבלת ההודעה כנגד הצדדים השלישיים 1 ו-2 כמפורט להלן: "עיינתי באישורי מסירה שהוגשו לעיוני לפיהם קיבלו הצדדים השלישיים 1 ו- 2 הודעות על קיומם של דיונים ולא טרחו הם להתייצב לדיונים אלה. לפיכך, ניתן בזאת פסק דין ולפיו ישפו הצדדים השלישיים 1 ו- 2 את הנתבעת 2 – קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים בגין כל סכום שישולם על ידי קרנית לתובע ולמטיביו על פי פסק דיני שיינתן, אם יינתן, וזאת תוך 30 יום מיום התשלום, בתוספת שכר טירחת עורך דין והוצאות משפט לפי פירוט שיומצא" (להלן: "פסק הדין").

בין היתר נקבע בהסכם הפשרה כי לאור האמור בפסק הדין מיום 24.01.2022, על המבקש והנתבע 1 לשלם לקרנית את הסך של 865,333 ₪ (ששולם לתובע בהתאם להסכם הפשרה).

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ונתתי דעתי לנימוקיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ואלה נימוקיי: המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון בבקשה לביטול פסק דין קבועה בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, המבקש לבטל פסק דין או החלטה שניתנו נגדו על-פי צד אחד, נדרש להגיש בקשתו בתוך 30 ימים מיום שזה הומצא לו. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, ישנן שתי עילות המאפשרות ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד: ביטול מחובת הצדק – מקרים שבהם נפל פגם בפסק הדין היורד לשורשו של ההליך, אשר מצדיק ביטולו ללא קשר לגוף פסק הדין ולהצדקתו, כמו למשל כאשר לא בוצעה המצאה כדין (רע"א 640/19 איברהים נ' אלבאחבסה, פסקה 6 (17.04.2019) (להלן: "עניין איברהים")); והעילה השנייה היא ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט שמתקיימת בנסיבות בהן מוצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן כדין.

מכאן מתבקשת המסקנה כי המבקש לא הביא סיכויי הגנה המפריכים את הראיות לכאורה הנ"ל ובמקרה זה נסיבות העניין וסיכויי ההגנה אינם מצדיקים היעתרות לבקשתו לביטול פסק הדין.

לנוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

עסקינן בתביעת ניזקי גוף, בגין תאונת דרכים שעברה התובעת ביום 16.5.2017, בהיותה בת 79, כיום בת 83, המתנהלת ע"פ חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

עיון בטופס התביעה לקבלת גמלת סיעוד נכתב בין היתר: עברה תאונת דרכים קשה.

משהדבר הוסכם וקיים פסק דין, בעיניין סכום גמלת הסיעוד, לא ניתן להעלות כעת טענות עובדתית הסותרות את פסק הדין בעיניין זה. בהתאם להסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, מסכום הנזק הכולל בסך 85,000 ש"ח ינוכו תגמולי הסיעוד הקשורים לתאונה בסך 6,137 ₪, כך שסכום הפצוי מעבר לנכויים יעמוד על 78,863 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 11% בצרוף מע"מ והחזר אגרה.

...

סעיף 3 לחלק ג' (עמ' 5 לפרוטוקול), תחת הכותרת "מסקנה וניקוד בסעיפי התפקוד בפעולות היום יום והשגחה", מסכם הניקוד שבבסיס אישור תביעת הסיעוד שעיקרו הינו עקב מצב נפשי ומיעוטו בשל בעיות אורתופדיות.

התובעת קיבלה 4 נקודות בגין סעיף "השגחה" – "זקוק להשגחה חלקית של אדם אחר, בשל הפרעה במצב רוח, דכאון או ליקוי התפתחותי או מחלת נפש כרונית- 4 נקודות.". בסעיף ליקוי נוסף תחת "אכילה" – " זקוק לסיוע בחימום והגשת המנה כולל חיתוך המזון המוגש במנה, על רקע פיזי או קוגניטיבי- 0.5 נקודות". בסעיף 1 לחלק ג' בע"מ 4 לפרוטוקול, תחת הכותרת "קביעת רמת התפקוד- מסקנת המעריך", נקבע : "אכילה- ישנו דיווח על דמנציה והתדרדרות קוגניטיבית, הבת דיווחה על שני מקרים של שכחת גז. התרשמתי כי זקוקה לעזרה בחימום והגשה." נוכח המפורט לעיל, המסקנה המתבקשת הינה כי 0.5 נקודה בגין "אכילה", מקורה במצבה הנפשי/קוגניטבי של התובעת.

רקע ותמצית השתלשלות העניינים ביום 7.6.2018 הגיש החייב תביעה נזיקית בת"א 14590-06-18 בבית משפט השלום בחיפה (כב' הש' אהרון שדה) (להלן: "התביעה הנזיקית") במסגרתה עתר לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים: האחת, תאונת דרכים שארעה ביום 27.2.2012 (להלן: "התאונה הראשונה"), בגינה עתר לתשלום פיצויים ממגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת מגדל") לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"); והתאונה השנייה שארעה ביום 6.9.2015 (להלן: "התאונה השנייה"), בגינה עתר החייב לתשלום פיצויים מכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת כלל") לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

פרטי הפשרה לא הוצגו לבית משפט זה עד כה, על אף החלטת בית משפט מיום 2.11.2020 המורה למבקש לעשות כן. כמו כן ביום 6.8.2020 וביום 19.8.2020 ניתנו פסקי דין בתביעה הנזיקית, אשר אישרו הסכמי פשרה שנחתמו בין הצדדים שם: על פי הסכם הפשרה בקשר לתאונה הראשונה נקבע כי חברת מגדל תשלם לחייב פיצוי בסך של 22,572 ₪, כאשר סכום זה כולל שכר טירחת עו"ד, מע"מ והוצאות משפט.

...

עוד נטען שאת הכספים שקיבל החייב בתביעה החוזית יש להעביר לקופת הפש"ר. בנסיבות אלו נטען כי החייב אינו זכאי בכלל להחזר הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, ודין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי החייב זכאי רק לחלק מהכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, כנטען על ידי המבקש.

באשר לפיצויים שהתקבלו בפשרה בגין התאונה הראשונה, אני סבורה כי הם אינם מוקנים לקופת ההליך.

סיכום לאור כל האמור לעיל, מתוך הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, יועבר סך של 27,000 ₪ לקופת הכינוס, ויחולק בין הנושים כמוצע על ידי בעלי התפקיד.