איחוד ארבע תובענות: מזונות, רכוש, מיסוי ואיזון משאבים

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אישה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האישה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האישה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האישה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.

סעיף 85(א) מורה כדלקמן: (א) המנהל רשאי, בין ביזמתו ובין לפי דרישת מי ששילם מס, לתקן שומה שנעשתה לפי סעיף 78(ב) או (ג) או לפי סעיף 82, תוך ארבע שנים מיום שאושרה כשומה עצמית או מיום שנקבעה שומה לפי מיטב השפיטה, לפי העניין, בכל אחד מהמקרים האלה: (1) נתגלו עובדות חדשות העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בידי המנהל, בעת עשיית השומה, לחייב במס או לשנות את סכום המס; (2) המוכר מסר הצהרה בלתי-נכונה שהיה בה כדי לשנות את סכום המס או למנוע תשלום מס; (3) נתגלתה טעות בשומה.

תיקון ושינוי שומות לעיקרון הכללי במשפט המנהלי ולפיו החלטה מינהלית אינה סופית וניתנת לשינוי ולתיקון, נמצא גם עגון ספציפי בדיני המס; סעיף 147 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] קובע את סמכותו של המנהל לפתוח ולתקן שומות; סמכות תיקון ושינוי מצויה גם בסעיף 79 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975, בסעיף 19(ג) לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א – 1961 ובסעיף 85 לחוק מסוי מקרקעין.

בע"א 3604/13 הנ"ל מבהיר השופט מזוז (פסקה 33): במסגרת האיזון שערך המחוקק בסעיף 147 לפקודה, ובהוראות הדומות הנזכרות לעיל, בין התכליות העומדות ביסוד סמכות המנהל לפתיחת שומה, לבין תכלית הסופיות ואנטרס ההסתמכות של הפרט, הוגבלה הפעלת הסמכות למסגרת זמן תחומה (ההדגשה במקור- ר' ס') קביעת מסגרת זמן מוגבלת לתיקון ושינוי שומות נועדה כאמור לאזן בין התכליות השונות; מחד, לשמור על עיקרון הסופיות ואנטרס ההסתמכות של הנישום והרשות; ומאידך, לאפשר תיקון טעויות והשגת התוצאה המיטבית, דהיינו גביית מס האמת.

מערכת יעילה תאפשר לרשות לגבות את המגיע מהאזרח בתוך זמן מוגדר ולנצלו לצרכי הציבור מחד, ותבטיח כי הנישום יוכל להסדיר את תשלומיו לרשות במסגרת זמן קצרה ובהליכים פשוטים, ללא צורך בהשקעת זמן ומשאבים לשם כך (ראו ע"א 9922/02 רשות השידור נ' שפ"מ שידורי פירסומת מאוחדים בע"מ (22.8.2007); בג"צ 5503/94 סגל נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד נא(4) 529 (1997); ע"א 8569/06 הנ"ל).

קביעת מועד סופי לבצוע פעולות על פי דיני המס הנה הכרחית לקיומה של מערכת מס. כך למשל בע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' שחר, פ"ד נו(2) 297 (2001), שם נתבעה השבת מס ששולם ביתר, אומר בית המשפט (כב' השופט מ' חשין): אחד היסודות החשובים המהוים חלק בלתי נפרד מן ההסדרים הסטאטוטוריים למיניהם הוא יסוד המועדים הקבועים בדין להשגות, לעררים, לערעורים, לתביעות השבה ולעוד פעילויות כיוצא באלו.

...

טענה זו לא נטענה על ידי העורר אך מאחר ונדונה בפסיקה מצאנו לנכון להעיר מספר הערות על אפשרות זו. בע"א 1458/99 הנ"ל בחן בית המשפט האם ניתן לתקן שומה מכוח הסמכות הכללית לשינוי החלטות (עמ' 189).

סוף דבר בשים לב לכל האמור אנו מקבלים את עמדת המשיב וקובעים כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב שקבע כי אין להאריך את המועד להגשת בקשה לפתיחת השומה ומורים על דחייתו של הערר על הסף.

העורר ישלם למשיב הוצאות בסך של 10,000 ₪.

כלומר, "יחידה משפחתית" מוגדרת על-פי טיב היחסים שבין חבריה בפועל ולפי סממנים משפחתיים מסוימים, דוגמאת קיום משק בית משותף, ולא בהכרח על-פי הסטאטוס האישי הפורמלי של "בני המשפחה". בנוסף, בסעיף 44ד לתקנון, שעניינו מענק ותיקים, הוגדרה "יחידה משפחתית" כך: "שני בני זוג חברי קבוץ גבעת חיים איחוד בשעת מותם, נשואים ו/או שניהלו יחדיו משק בית משותף ו/או יחיד (גרוש, רווק, אלמן ו/או אלמנה, פרוד) שהיה חבר קבוץ גבעת חיים בשעת מותו" (ההדגשות שלי, ע' א').

בדומה, בחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, נקבע כי בני-זוג הגרים דרך קבע בנפרד לא ייחשבו לבני-זוג ולא יחולו עליהם הסדרים מסוימים החלים על בני-זוג, לרבות ההסדר בנושא פטור ממס לדירת מגורים מזכה (ראו סעיפים 9(ג1א)(2)(ב)(2), 9(ג1ב)(2)(ב)(2), 49, 49יט(ב)(1), 49לג1(ה) לחוק הנ"ל; וכן: ע"א 3489/99 מנהל מס שבח מקרקעין, חיפה נ' עברי, פ"ד נז (5) 589, 602-596 (2003)).

ראו גם סעיפים 195 ו-238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), שם נעשתה הבחנה, לצורך ביטוח נכות, בין אשה החיה בנפרד מבן-זוגה ולא גרה עמו במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות, ובין אשה נשואה העומדת בתנאים שנקבעו שם; וכן הגדרות "אלמנה" ו"אלמן" בסעיף 238 לחוק הנ"ל, מהן הוחרגו מי שהיו פרודים מהמבוטח/ת במשך תקופה מסוימת לפני פטירתו/ה. להחרגה זו משמעות לעניין זכאותם של הפרודים לקצבאות שונות לפי החוק.

לצד זאת, בפסיקה נדונה גם השאלה האם ניתן להקדים את מועד איזון המשאבים בין בני-הזוג על-פי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, כך שניתן יהיה לחלק את הרכוש ביניהם אף קודם לפקיעת הנישואין בגירושין (פרשת יעקובי).

אינדיקאציות טובות לכך שמדובר בפרודים עשויות להיות, בין היתר: ניהול קשרים רומנטיים באופן גלוי עם אחרים או מעבר לחיים משותפים עם בן-זוג אחר; ויתור על זכויות הנובעות מסטטוס הנישואין, דוגמאת מזונות בין בני-זוג (השוו: ליפשיץ, בעמ' 293-290, שם הביע המחבר עמדתו לגבי חיוב בתשלום מזונות בעת פירוד ממושך); דיווח לרשויות המס התומך בטענת הפירוד; והליכים בעיניין משמורת על ילדים.

(ה) קבוץ שחלה עליו תקנת משנה (ד) רשאי לאמץ כללים כאמור בתקנת משנה (ב) או לבטל את החלטתו לפי תקנת משנה (ג), הכל בהחלטת האספה הכללית שהעתק ממנה הועבר לרשם; נהג הקבוץ כאמור – לא תחול עליו עוד תקנת משנה (ד), אולם חבר קבוץ היוצא או המוצא מאותו קבוץ תוך שנה מהפסקת התחולה כאמור, יהיה רשאי לתבוע כי ינהגו בו לפי הכללים שנקבע בתוספת הראשונה.

...

לסיכום חלק זה, יש לראות את הקביעה בסעיף 48 לתקנון הקיבוץ לפיה, חברי הקיבוץ המצויים במסלול של עצמאות כלכלית אינם זכאים לצבור דמי עזיבה, כהחלטה המבטאת את רצונם של חברי הקיבוץ.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 5 לתקנות השיוך, הקובעת כי "הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין כפי שיהיה מזמן לזמן", ועם הוראת סעיף 44א לתקנון הקיבוץ.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן הבא: לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751, יש לבחון מיהם "בני-זוג" על-פי מבחן מהותי, המתבסס על מצב הדברים בפועל ואשר לפיו, יש להכיר בפרודים כ"יחידים".