אי הוכחת החזקה קונסטרוקטיבית מחייבת זיכוי

כן נקבע כי ההשלכות הקשות הכרוכות בשלילת הכסוי הבטוחי מחייבות מידה מסוימת של זהירות במקרים בהם לא נימסרה הודעה כדין, וקיים ספק לגבי המודעות בפועל של הנהג (ראו: ע"א 11924/05 שומרה בע"מ נ' עיזבון ממו ואח', פורסם בנבו (20.6.07); רע"א 2330/12 עיזבון המנוח מנור נ' מויאל, פורסם בנבו (6.5.12); ע"א 703/11 כלל נ' עיזבון פלוני ואח' (26.6.12)).

יחד עם זאת, גם אם אניח העובדה שההודעה נשלחה את נהג התובעת בדואר רשום, מעמידה לזכות הנתבעת את החזקה הקבועה בהוראת סעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ומכוחה ניתן להניח כי דבר הדואר נימסר לנהג התובעת, הרי שמדובר בחזקה הנתנת לסתירה, ואני סבורה כי במקרה זה ניתן להניח מכוחה לכל היותר ידיעה קונסטרוקטיבית, אולם לא ידיעה ממשית.

סיכום: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת נזקיה למעט בגין רכיב הפסדי הכנסה אשר לא הוכח, דהיינו סך של 15,041 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.8.12 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית המשפט, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 250 ש"ח ושכר טירחת עורך דין בסך 3,900 ש"ח. ככל שטרם שולמה המחצית השנייה של האגרה, יש לשלמה ללא דיחוי.

...

לפיכך אני סבורה כי הנתבעת אינה רשאית להסיר הכיסוי הביטוחי ועליה לשאת בתשלום נזקי התובעת עקב התאונה בהתאם לחבותה על פי פוליסת הביטוח.

איני מקבלת את טענת הנתבעת שכן העובדה שהתובעת, שהייתה נתבעת בהליך המקביל, לא צירפה את המבטחת שלה לאותו הליך, אינה גורעת מזכותה להיפרע נזקיה מקום שקיים כיסוי ביטוחי.

סיכום: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת נזקיה למעט בגין רכיב הפסדי הכנסה אשר לא הוכח, דהיינו סך של 15,041 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.12 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית המשפט, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 250 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 3,900 ש"ח. ככל שטרם שולמה המחצית השנייה של האגרה, יש לשלמה ללא דיחוי.

לכל הפחות המשיבה החזיקה בו בחזקה קונסטרוקטיבית, והייתה לה זכות לתבוע מכוחו גם אם נימסר לאלובין ובהמשך הוסב אליה, ובכל מקרה היא אוחזת בשיק בעד ערך, ויש לה זכות לתבוע מכוחו.

החוב כלפי המשיבה סולק באמצעות החזרת סחורה: מסור + קומפרסור + מסילות למסור בשווי 30,000 ₪; 3 וחצי טון פסולת (לפי 3.60 ₪ לקילו); 2.7 טון סחורה של אלומיניום שנקנתה מהמשיבה, כאשר עבור כל אלה לא ניתן זכוי למערער בכרטסת, ועל אף סילוק החוב כאמור לעיל, הגישה המשיבה את שיק הבטחון לפרעון ללא התראה מוקדמת ובכך פעלה בחוסר תום לב. על מנת שזכותו של האוחז בשיק בטחון תקום, יש להוכיח כי התנאי לקיומו התמלא, בעניינינו תנאי זה לא היתקיים שכן שיק הבטחון נועד להבטיח המלאים שאצל אלובין, ולא תשלומים למשיבה, מכאן שאף לשיטתה של המשיבה לא קמה עילה להפעלת שיק הבטחון.

אי הגשת התביעה גם כנגד שותפו של המערער -לוין, שאף הוא היה בעל העסק, מחייבת מתן פטור למערער, בהתאם לסעיף 55(ג) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

טענת המערער אינה הודאה והדחה, שכן המערער לא הודה בכל העובדות שהיוו את עילת התביעה, ומכאן שהנטל רובץ על המשיבה וזו לא הוכיחה את החוב, שכן הכרטסת אינה משקפת את ההסדר בין הצדדים, והחוב היחיד שהוכח, ושהוסכם בין הצדדים עלה במסמך ההיתחשבנות, וחוב זה סולק באמצעות הקיזוזים.

...

הכרעה: לאחר שעיינתי במלוא החומר שהוצג בפני (תיק מלא של בית המשפט קמא, הודעת הערעור וכתב התשובה), ולאחר ששמעתי טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני בע"פ, דין הערעור להידחות, כאשר יש לפעול במקרה זה בהתאם להוראות תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, ולאשר את פסק הדינו של בית משפט השלום במלואו, שכן אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו, כאשר ממצאים אלו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט.

סוף דבר - הנני מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיב הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

שאלת ההחזקה כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה, העבירה של החזקת סמים, או גידול סמים, מחייבת הוכחת יסוד השליטה, כפי שנקבע בע"פ 250/84 הוכשטט נ' מד"י (6.1.86): ביסוד תפיסת השליטה עומדת יכולת העשייה הפיסית בחפץ.

אלולא פותחה החזקה הראייתית הנזכרת, היו סוחרי סמים רבים או מחזיקיהם שלא לצריכה עצמית, ונוסיף – קרי לצריכת הזולת, זוכים לזיכוי מפוקפק, שהחברה וצרכיה והמדיניות המשפטית אינם יכולים לשאתה.

בנוסף, הראיתי שמתקיימים בו יסודות הידיעה וההסכמה לצורך גיבושה של "החזקה קונסטרוקטיבית". כעת, יש להוסיף על כך, שלא הוכח בשום אופן כי הנאשם היה שרוי בפחד מפני מאן דהו, על פני תקופה כל כך ממושכת, עד כדי כך שנאלץ להמנע מדיווח על הסמים.

...

כל הנימוקים והשיקולים הללו, מובילים למסקנה שהנאשם כלל לא הניח תשתית ראייתית משכנעת לטענותיו.

במקרה דומה, אמר בית המשפט העליון (ע"פ 7085/93 נג'אר נ' מד"י (7.8.97)): ניתן לומר כי משלא ניצלו המערערים את ההזדמנויות לפנות לרשויות החוק או להימלט, ולא ניתקו עצמם מהמבוקשים במשך כל הזמן שעמד לרשותם עד הגיעם למפעל, תוך שהם מודעים לכך כי הם עלולים בסוף הדרך להשתתף מחוסר ברירה במעשה עקב האיום, הרי שבכך הכניסו עצמם לאותו מצב "בהתנהגות נשלטת ופסולה". נוכח כל האמור, אני דוחה את הטענה לאילוץ.

על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של גידול סמים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים.

למרות קביעתי, ומאחר וכבר שמעתי את כל הראיות בתיק, אדון גם בטענת התובעים לפיה הסכם המכר נחתם לאחר סיום הליכי ההסדר, ולפיכך יש להחיל את דוקטרינת "הנאמנות הקונסטרוקטיבית". אקדים ואומר כי אני סבורה כי גם טענה זו לא תעמוד לתובעים , מאחר ולא הוכח כי למעט הרישום הושלמה עיסקת המכר ואף לא הוכח כי הממכר היה "מוגדר" וכי החלקה חולקה.

לפיכך אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו כי החזיקו בחלקת אבו אל עאבד בשטח הנטען על ידם , באופן ייחודי וברציפות וללא כל היתנגדות .

יחד עם זאת כפי שנקבע בע"א 45/15 ‏ חלימה נבולסי נ' נביל נבולסי (15.5.17) בענין נטל ההוכחה : "כידוע, הכלל בדבר נטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא "המוציא מחברו עליו הראיה", ומשמע שבעל דין המבקש לזכות ביתרון או בהנאה כלשהיא מכוחו של המשפט המהותי, שומה עליו להוכיח במאזן ההסתברויות כי מתקיימות העובדות המבססות את אותה זכות.

אני מחייבת את התובעים , ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים ,ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪.

...

בכתב ההגנה טענו הנתבעים טענות מקדמיות , לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף מפאת העדר עילה, התיישנות, שיהוי אגב גרימת נזק ראייתי לנתבעים, וכן שימוש לרעה בהליכי משפט.

טענות הסף הנתבעים טענו, עוד בטרם הגישו את כתב ההגנה הראשון, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות ו/או שיהוי.

לפיכך, אני קובעת כי החתימות על גבי הסכם המכר ת/1 הן חתימות המנוח סעיד, ודי בעובדה זו כדי לקבוע כי לא הוכיחו טענתם בדבר זיוף החתימות .

וסבורני כי לאור האמור – התובעים לא עמדו בנטל הנדרש ולא הוכיחו תביעתם.

התוצאה- אני דוחה את התביעה.

השני, הוא שהמשיב 1 לא רק הודה שהסמים שנתפסו בחדרו שייכים לו, אלא אף מסר גרסה מזכה ביחס למשיבה 2.

דיון בהחזקה קונסטרוקטיבית מחייב בחינה מעמיקה של החוק והפסיקה הרלוואנטיים.

אך, הסכמה הנחוצה להוכחת החזקה קונסטרוקטיבית אינה כהסכמה רגילה, ולא די בהוכחת אי היתנגדות המשיבה 2 להחזקת המשיב 1 בסמים שבחדרו, על מנת ליחס החזקה בהם אף לה. כפי שנקבע בע"פ 3514/91 סלימאן אבו רקייק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (21/10/92), ההסכמה של המחזיק הקונסטרוקטיבי צריכה להיות בעצה אחת עם המחזיק הממשי: "הסכמה" בהקשר זה עניינה הידברות מוקדמת או עסק משותף, או כיוצא בזה בין השניים, אשר במהלכה נעשית החזקתו (הממשית) של האחד, להחזקתו (הקונסטרוקטיבית) של האחר" הראיות בידי המבקשת להוכחת הידברות מוקדמת בין המשיבים ביחס לסמים או קיומו של עסק משותף אינן רבות, וודאי אינן קונקלוסיביות.

...

כל אלו מובילים למסקנה כי ביסוסה של החזקה קונסטרוקטיבית לא תהיה עניין של מה בכך במסגרת התיק העיקרי.

סוף דבר, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה להחזקה ממשית של המשיבה 2 בסמים שנתפסו בחדרה, אך קיימת חולשה ביחס להחזקה קונסטרוקטיבית של המשיבה 2 בסמים שנתפסו בחדרו של המשיב 1.

סוף דבר, אני קובע כי ניתן להורות על מעצר המשיבה באיזוק אלקטרוני בכפוף למציאת מקום מעצר ישים ומפקחים מתאימים.