בהליך הפינוי שיזמו המבקשים כנגד השוכר בהליך תא"ח 747-07-20, נקבע על ידי בית המשפט שדן בהליך הפינוי:
"אני רואה לנכון לציין כי אני מודע לתוצאה הקשה של דחיית סעד הפינוי של הנתבעים מהמושכר. חרף האמור, התובעים בחרו להיתקשר בהסכם מכר עם צדדי ג' בחודש 03/20 ולהתחייב במסגרתו למסור את החזקה בנכס לרוכשים ביום 2.8.20, כאשר מנגד היו מודעים או צריכים היו להיות מודעים כי לנתבעים כשוכרי הנכס הוקנתה בהסכם השכירות אופציה חוזית להארכת תקופת השכירות המקורית בשנה נוספת, ואפשר והנתבעים יבחרו לממשה במועד שהנו מאוחר למועד החתימה על הסכם המכר. קרי, כי חתימה על הסכם המכר בנסיבות האמורות עלולה להעמיד את התובעים בסיכון מפני עסקה נוגדת, על כל המשתמע מכך"
בית משפט קמא קבע כי המבקשים הפרו את ההסכם הפרה יסודית כשקבע: " אם כך, אין ספק כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית. טענת הנתבעים בדבר טעות נסתרת אל מול פסק דינו של בית המשפט בעכו , כאשר לא היה מדובר במשהו נסתר, אלא סעיף האופציה היה סעיף ידוע, עליו חתמו הצדדים.".
עם זאת בית המשפט , בהחלטתו מיום 20/4/21, לא חסם את דרכם של המבקשים אלא היתנה את רשות להיתגונן בהפקדת סכום המשקף את דמי השכירות ששלמו השיבים וכן מחצית הפצוי המוסכם.
...
מדובר בבקשות שבמהותן שונות, ההחלטה מיום 20.4.21,עניינה רשות להתגונן, היה מקום להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 20.6.21, משהוגש לגביה ערעור ביום 25.6.21, הרי מדובר בבקשת רשות ערעור שהוגשה באיחור, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד, דין הבקשה, ביחס להחלטה זו, להימחק.
